סקירת ספרות

סקירת ספרות

ענף הספורט בארץ ובעולם הפך במשך השנים לאינטגרלי ומשמעותי מאוד. בעשורים האחרונים הוא  זוכה להכרה ולסיקור מצד אמצעי התקשורת במדיום הטלוויזיוני והרדיו. הם רוכשים את זכויות השידור ומעבירים אותם בערוצים השונים. הספורט נתפס כתחום גברי שנשים איננן עוסקות בו כלל. עם זאת, במהלך השנים צבר תחום זה תאוצה גם בקרב המגדר הנשי בעקבות חשיפה רבה. כיום ערוצי הספורט מעדיפים להעניק משקל גדול יותר לשידורי הספורט בהם משתתפים גברים, מהסיבה שהצרכן מעדיף לצפות בגברים ובכך אחוזי הצפייה עולים והרייטינג הופך למשמעותי יותר וההכנסות הכלכליות עולות.

על פי פייגין המגדר הנשי נוטה פחות להיות מעורב בתחומי הספורט השונים. הן מעדיפות להתעסק בתחומים אחרים כפי מצפים מהמגדר הנשי כמו: איפור, אופנה וכד'. במאמרה היא מציגה כי   במחקרים שבהם נשאלו בנות ובנים על הסיבות שלהם לעסוק בספורט, נעולה כי בנים רוצים לשפר את הכושר הגופני ואת הכוח שלהם ולפתח את השרירים. לעומתם בנות מעוניינות לשמור על משקל נמוך ולעצב את הגוף, וגם לשפר את הכושר הגופני. מעבר לכך,  תפיסת החברה היא שלנשים תפקידים אחרים עיקרים יותר מאשר העיסוק בספורט.  לדוג' ישנם מודלים של האישה המוצגת במטבח, בתפקיד ''האמא הדואגת''  - בכך נוצר סטריאוטיפ והאחראית לבישולים של הבית. אם זאת כיום ישנה תפיסה אחרת וגופים רבים פונים גם על המגדר הנשי לבוא ולעסוק בתחום הספורט לראיה לכך, פייגין נותנת את מכוני הכושר המנצלים את מגוון המגדרים.

דוגמה מובהקת לקידום הספורט בקרב המגדר הנשי הוא פרויקט ''אתנה'' החזון של הארגון הוא  שינוי חברתי ומגדרי בתרבות הספורט בישראל בדרך שתבטיח את השתתפותן המלאה של ילדות, נערות ונשים בכל תחומי הספורט ובכל הרמות". ספורט הנשים מצוי בנחיתות מספרית, מעמדית וחברתית באופן היסטורי, בארץ ובעולם. כמות הילדות והנערות המנותבות לעסוק בספורט, כמות הספורטאיות התחרותיות, היקף התקציבים שבמשך שנים הופנו לספורט-נשים, כולם דורשים שיפור במטרה להגיע לשוויון. ע"פ אתנה עיסוק בספורט הוא כלי חברתי, ערכי וחינוכי שהשפעתו מקיפה את כל המעגלים, החל מהפרט, דרך הקהילה וכלה בחברה כולה, אשר הופכת שוויונית וצודקת יותר, כאשר ציבור הנשים שותפות שוות-ערך במגרש הספורטיבי. ערוץ הספורט מקדיש לכך זמן שידור רב על מנת לדאוג לייצוג הולם ושווה למגדר הנשי.

על פי גיא (2015) ספורט הנשים הוא תחום מורכב ביותר מבחינת נושא ספורט ומגדר. במאמרה היא מנסה לענות על שתי שאלות מרכזיות: א. האם נשים שמשחקות כדורגל יזכו אי פעם ליחס שוויוני בהשוואה לגברים המשחקים כדורגל? ומכאן: האם נשים צריכות לשחק כדורגל? ב. האם נשים שמנהלות כדורגל יזכו אי פעם ליחס שוויוני בהשוואה לגברים המנהלים כדורגל? ומכאן: האם נשים צריכות לנהל כדורגל? היא טוענת במאמרה כי החל מהמאה ה19 רופאים החלו להזהיר נשים כי אם יעסקו בתחום הספורט הן יאבדו את מבנה הגוף הנשי שלהן ויקבלו את צורת הגוף הגברית. מעבר לכך ישנה סכנת קיומית ביכולתן ללדת. בהמשך דרכן.  תחילת הקשר של נשים בתחום הספורט היה היאבקות בעיקר היו מעמד נמוך ( עניים, עבדים).  בעקבות הפמיניזם עניין השוויון עלה משמעותית בסדר היום הציבורי אך עם זאת הספורט הגברי זוכה ללגיטימציה רחבה יותר וזאת ניתן לראות בתפיסות הניאו-מרקסיסטיות השונות.

על פי ברנשטיין (2003) תחום הספורט מדגיש את עליונות הגברים ואת נחיתות הנשים בזאת בשל המבנה הפיזיולוגי והביולוגי של הגברים. למרות זאת, בשנים האחרונות הנשים זוכות להכרה ולהעדפה מתקנת מעט. במאמרה היא מציינת כי חוקרים רבים תופסים את התקשורת כמסייעת ביצרת ערכים חברתיים ותרבותיים ובכך נוצר הרושם כי ספורט הנשים חשוב פחות מזה של הגברים. תחום הספורט המקבל כיסוי תקשורתי גדול הוא הטניס שם היכולות של הנשים גבוהה מאוד. (האחיות וולימס, והטניסאית הישראלית שחר פאר שדורגה לפני שנים אחדות בטופ ה20). מגוון תחומי הספורט בהם היו לוקחות הנשים חלק היה מצומצם מאוד. בעידן המודרני אנו עדים, לשיוויון מגדרי ( אולימפיאדה). ברנשטיין מוסיפה כי ערוץ טלווזיה יכול להגביר מודעות אבל אין ביכולתו להביא לשינוי במציאות כל עוד קיימת פגישה לא שוויונית- לדוגמה התקציבים השונים הנוטים לטובת הספורט הגברי זאת למרות שידורי הספורט הנשי בשנים האחרונות. גם אם לתקשורת כוח ורצון לשנות סטטוס זה היא אינה תוכל לבצע זאת לבדה.

על פי דיסקין (2002) ספורט הנשים מסוקר מעט מאוד בארץ. סיקור ספורט נשי אינו מעוגן בתקנות או בנהלים המחייבים את מדורי הספורט למכסת סיקור. היא גורסת כי אחת הסיבות לשילוב מופחת של ספורט נשי הוא בעקבות העובדה כי הציבור הגברי צופה יותר בספורט בעולם, לעומת זאת בארצות הברית הספורט נתפס כמשפחתי יותר. אף היא מציינת שם כי בתפקידי התקשורת השונים בספורט ישנה העדפה לגברים על פני נשים והיא נותנת לכך דוגמאות שונות. עוד היא מוסיפה כי המחדל הוא שהערוץ ממלכתי אינו משדר כלל ספורט נשי. לפי מר עידו נבו, הסיבה העיקרית לסיקור הנמוך הינה שספורט הנשי בארץ מפותח עוד הרבה פחות מספורט הגברים .נשים שהצליחו בספורט בארץ הצליחו בדרך כלל בענפי ספורט אזוטריים . דוגמה המובהקת לכך היא יעל ארד, שזכתה במדליית כסף אולימפית בג'ודו, ענף אולימפי צעיר יחסית ועם זאת שודר בשידור חי כאירוע מדיה לכל דבר. דיסקין מזכירה את מחקרו של  מר עומר שיקלר עולה כי אופן הסיקור בעיתונים יומיים הגדולים לא גדול, בקושי מסקרים זאת בכלי התקשורת הסיקור בעיתונים היומיים הגדולים אינו שוויוני.

על פי מאמר של בן-פורת (2015) הפולמוס המגדרי עדיין רחוק משיווין. הוא טוען כי ביקורת פמיניסטית היא  מדגישה את עולם התוכן הגברי של הספורט וטוענת שבכך הוא מתנכל לזהות הנשית, מכיוון שהוא מחייב אותה "להשתוות" לזהות הגברית שמשמשת מודל לחיקוי: לכן, אישה שמעוניינת  להתעסק בתחום הספורט  חייבת לאמץ לעצמה תכונות שנחשבות בחברה לגבריות כגון כוח פיזי. הון יעשו זאת כדי להוכיח את קיומן, כלומר להתאקלם בחוויה גברית. חלק מהנשים שחולקות על כך טוענות כי שהספורט הוא למעשה חוויה מגדרית קוהרנטית ועל כן הוא אינו חוויה גברית בהכרח, כפי שהוא נחשב. המסקנה המתבקשת היא שנשים אינן צריכות לחשוש מפני השתתפות בספורט כאילו הן חוות חוויה לא להן.

ע"פ מאמרו של ד"ר אילן תמיר(2012) שפורסם באתר "כלכליסט" ישנו גידול בהתפתחות ספורט הנשים  בתחרויות שונות בעולם.  כל, הפכו הנשים למודל לחיקוי והערצה. עם השנים גדל מספר הנשים המשתתפות בתחרויות עולמיות כדוג' אולימפיאדה ככחלק מההכרה בזכות שלהן וביכולתן הגבוהות. עם השתתפותם כענפי גברים כביכול, עדיין נשארו תחומים הנוגעים למגדר הנשי בלבד. דוגמא  לעדיפות הברורה שניתנת לגברים בספורט מצויה בארגון המשחקים, בטורנירי ספורט קטנים וגדולים כאחד. משחקי הנשים, דרך קבע, נתפסים כחשובים פחות, ועל כן נערכים מוקדם יותר ממשחקי הגברים. מעין מופע חימום להצגה המרכזית. בכך נוצרת ומתקבעת, הלכה למעשה, היררכיה משוכללת בין המשחקים. לפי דבריו של תמיר, בערוץ הספורט נצפים אחוזי צפייה נמוכים בשידורי ספורט נשים מאשר הגברים ואף הוא גורס כי התקשורת בישראל היא אחד הגורמים המרכזים לעיצוב ספורט הנשים בישראל, אמנם הכמות גדלה אך בתנאים מוגבלים. ערוץ הספורט, למשל, שמתגאה במחויבות שלו לקידום ספורט הנשים בישראל, הפך את הפעילות השגרתית בליגת הנשים בכדורסל  ממש לשקופה. בעיקר בשל שיקולים תחרותיים. תמיר חותם את מאמרו כך : "בהתחשב בפופולריות העצומה של הספורט והשפעתו העצומה על החברה, ובכלל זה על ילדים ובני נוער, ראוי, אם כך, לתת את הדעת גם על היחס האמיתי לנשים בספורט".

במאמר אחר של תמיר "הישג נשי? זה לא סקסי" הוא גורס  כי סיקור ספורט הנשים והסיקור השייך אליו זוכה לסיקור נמוך יותר מאשר ספורט הגברים הזוכים להעדפה. עם זאת בתחומים מסומים הנשים זוכות להעדפה ולכן הגברים אינם נפגעים מכך. כך שהערכים עליהם גדלו הגברים משתקפים ויעידו על כך אחוזי הצפייה הנמוכים וחוסר עניין לציבור. כחלק מהישגים הנאים של הספורטאיות הישראליות הן זכו לסיקור הולם, אך תמיר תוהה מדוע הן זוכות לסיקור חיובי רק כאשר הן זוכות לאותו הישג מלהיב? הוא אומר כי נוכחות גדולה של נשים בתקשורת הספורט תגביר את סיקורן, כך הן יגרמו לאיזון. הוא מסיים בכך, שיש פערים מקצועיים בין ספורט הגברים לספורט הנשים וניתן לשפוט את הספורט לאור ערכים חשובים הקיימים כיום וכך יובלט סיקורן של הנשים בתקשורת הספורט בישראל.

איתי שטרן במאמרו " בהצלחה, בנות: למה 
היחס למתמודדות באולימפיאדה עדיין נגוע בסקסיזם"(2016) שפורסם באתר "הארץ". שטרן פותח את כתבתו בציטוטו מתוך דבריה של ספורטאית עולמית אשר זכתה במדליות אולימפיות. הוא מראה את אופן הסיקור של התקשורת בעניין זה ואומר כי היא התייחסה לכך באופן מגושם והפרשן השווה אותה באופן אוטומטי לספורט הגברים. הוא יצר אמירה הפוכה שהן צריכות להדגיש את הסטירואטיפ הנשיים. הוא אומר שהפרשנים סיקרו את הדגשים הנשיים מאשר ההישגים הספורטאים להם הביאו משקל קטן יותר. אף בישראל, בערוץ הספורט ישנה התנשאות סקסיסטית . אמנם הערוץ שלח שלוש פרשניות מטעמו למשחקים האולימפיים אך באולפן עצמו ישבו צוות של פרשנים גברים שהשתמשו במילים לשוניות רבות שהפחיתו ממעמדן של הנשים. דוגמא לכך, הם השתמשו במילה "בנות" במקום "נשים". היבט נוסף של אופי הסיקור קשור לחיפצון שעוברות המתמודדות באולימפיאדה. ההתייחסות לגופן נהפכה לשגורה ובצדה גם רשימות של המתעמלות הסקסיות ביותר. כדי להימנע מהערות סקסיסטיות מספר עיתונאיות פרסמו כתבות שיש לשנות מצב זה.

אילן תמיר במאמרו "נכנעות לסטיגמה: על המעמד של הנשים בספורט מול גברים" אומר כי הסיקור התקשורת זנח את ספורט הנשים. הוא אומר ספורט נתפס במרחב גברי ואם זה לא נאמר במפורש ניתן להבין זאת כיוון שספורט הגברים יזכה להעדפה ואהדה רבה יותר כך שהמציאות מציגה את התוצאות לכך ואף נראה כי הישגי ספורט הגברים טובים יותר מאשר הנשים, אך בענפי ספורט הדורשים ריכוז נשים מציגות תוצאות עדיפות יותר. לתפיסות בין נשים וגברים יש השפעה גדולה על תפקודן סיקורן בתקשורת והוא מוסיף לכך את התכונות של  הנשים בספורט שהן עדינות ולא מסתכנות כמו הגברים כך שהן פחות מאתגרות את הגברים והן מעדיפות פחות לא אחת לקבל את דין השופט הגברי ואף מוותרות על האופציה.

במאמר נוסף של ד"ר תמיר " הכל יחסי: על קרב המינים בסיקור הספורט" הוא גורס כי על מנת לזכות בסיקור תקשורתי מאמצעי התקשורת חייבת להיות ידיעה הנוגעת לספורט הנשים המצדיקה את חשיבות הנושא לעומת אימונים פשוטים של ספורט הגברים הזוכים לסיקור בצורה תמידית. לטענתו, נשים פועלות ב"מרחב היחסי" של הגברים  המאפשרים להם. אף בשנים האחרונות ספורט הנשים מאיים להדיח ולצמצם את הפערים הקיימים לגבריות ולספורט הגברים. כך הענף זוכה ללגיטימציה חברתית כאשר מדובר בתחומי ספורט נשיים כמו כדורעף וטניס ומבטיח את שמירת הנשיות בתחומים אלו.

לסיכום סקירת הספרות, סיקור ספורט הנשים זוכה לנחות יותר מאשר ספורט הגברים. התקשורת אף מבליטה בסיקורה את הסטראוטיפים ואת תכונותיהן של הנשים. עם זאת, ישנם תחומי ספורט בהם זוכות הנשים להעצמה   על פני ספורט הגברים ואף מאיימות על תחומים אלו בהדחתן.  ספורט הנשים זוכה לייצוג תקשורתי הולם אך ורק כאשר הן זוכות להישג ספורטיבי מכובד כדוגמת זכייה באולימפיאדה וגם כאשר הן זוכות מייחסים להן אפיונים נשים כמו דמעות התרגשות, עומדות לצד המאמן, היבטים שגרתיים נשיים.